תקועים בבנייה – יומן יוטה (1) מאת הגולש יאיר חממי

שלום לכולם, שמח להגיש לכם שנה שלישית ברציפות את היומן של יוטה. כמנהגי, אני אציב את מטרות בתחילת העונה בכדי שנוכל לתת ציון בסוף העונה לביצועי הקבוצה.

יוטה סיימה את העונה הקודמת במצב רוח מרומם. הקבוצה, חזרה אחרי היעדרות של מספר שנים לפליאוף כאשר היא מסיימת את העונה במקום החמישי ומעבר לזה מנצחת את הסיבוב הראשון בשבעה משחקים בסדרה עם המון אופי. את הדראפט הם סיימו בהצטיינות (גם מלכתחילה ובעיקר בדיעבד) כאשר הצליחו להפוך את הבחירה במקום ה24 וטריי ליילס, לבחירה במקום ה- 13 ובחרו בדונובן מיצ'ל. בנקודה זו דיברו על מיצ'ל כשחקן הגנה טוב, אתלט על ופוטנציאל שצריך להתאים לרמת ה- NBA מבחינת ההתקפה. בגזרת ההחתמות-מחדש הם היו מעוניינים לחתים את אינגלס, היל והיווארד. תקרת השכר לא נתנה להם מספיק גמישות. יוטה בחרה להחתים את רוביו בטרייד ממינסוטה ובעצם לוותר על החתמת היל. לעומת זאת, את אינגלס החתימו על חוזה של מעל 10 מיליון לעונה. נותר להם לחכות לתשובה של היווארד.

אנחנו כבר יודעים את התשובה, והתשובה הזו ריסקה את כל חלומות הבנייה של יוטה.

אז מה נשאר ליוטה ביד? אוסף אדיר של שחקני הגנה ומעט מאוד בהתקפה. בנקודה הזו הם החליטו להחתים את ספולושה, אפיי אודו ויונאס ירבקו כאשר לפחות שני הראשונים הם שחקני הגנה מצוינים ופחות מוצלחים בחלק ההתקפי, לך תבין…

בזמן שרוב הליגה עברה למודל פילדלפיה: או אליפות או טנקינג, יוטה מאמצת את מודל ממפיס: בואו נגרוף מחמאות על אופי…

בכדי להיות קצת אופטימי, אני אייחס להנהלה של יוטה קצת יותר חוכמה. השחקנים שהוחתמו, הוחתמו לשנתיים כאשר העונה השנייה היא אופציה של הקבוצה. זה מכניס כמעט את כל הקבוצה – למעט גובר ואינגלס – למצב שניתן לחתוך אתם במהלך השנתיים הקרובות.

אז למעשה, המטרות של העונה צריכות להיות כמו מטרותיה של קבוצה בבניה: לפתח את הכוכבים, לאתר שחקנים עם פוטנציאל ולנפות שחקנים שלא עומדים בציפיות. לצערם, אקסום, שהיה בשנת מבחן יבלה את העונה הזו בהחלמה מפציעה.

תחילת העונה לא הראתה סימן בכיוון הזה. רודי גובר, המשיך להיות מפלצת מתחת לסל, ריקי רוביו למד לקלוע גם מהשלוש, אינגלס קלע ב50% מהשלוש והקבוצה שיחקה מתואם בהתקפה ובהגנה. התחילו אפילו דיבורים על כניסה לפליאוף. שבעה מתוך שמונת המשחקים הבאים נגמרו בהפסדים והיה נראה שליוטה אין שום כיוון,  במיוחד, לאחר שרודי גובר נפצע בתקופה הזו. שישה ניצחונות הובילו חזרה לאופטימיות, אך חודש דצמבר היה קשה מאוד לקבוצה והיא סימה אותו עם חמישה ניצחונות בלבד ושלושה אם מתחילים לספור מהחמישי לחודש. לא מעודד בכלל.

לאחר יותר משליש עונה אפשר לקבוע, שאינגלס הוא שחקן סבבה, אבל לא שחקן חמישייה של קבוצה מובילה בליגה, שרוביו בהחלט לא נמנה וגם לא יימנה עם הרכזים הטובים של הליגה, ולגבי הוד: שהוא עוד לא גילה יציבות במשחק ההתקפה שלו.

אבל, יש גם סימנים מעודדים. המשמעותי ביותר הוא, שיש ליוטה מאמן. אם שנה שעברה עוד הייתי חצוי ביחס שלי לסניידר, השנה הוא הוכיח שהוא נמנה עם טובי המאמנים בליגה. לא משנה באיזה הרכב חסר עלתה הקבוצה, היא תמיד נראתה מאומנת והשחקנים נתנו הכול. בנוסף, הוא נותן לשחקנים חופש פעולה וחופש לטעות.

זה כבר מוביל אותנו לסימן המעודד הבולט ביותר: דונובן מיצ'ל!!! מתברר שכולם טעו בהערכה שלו והוא לא רק אתלט-על ושחקן הגנה טוב אלא, גם שחקן התקפי מגוון שיכול לחדור, לקלוע מרחוק, לחלק אסיסטים ולהטביע.  18.2 נקודות, 3.4 אסיסטים ו- 3.2 ריבאונדים הם תפוקה מדהימה לרוקי גם אם נבחר כבחירה ראשונה. חלק משמעותי נזקף לאופי היוזם וחסר הפחד שלו וחלק אחר לסניידר שנתן לו צ'אנס גם אחרי המשחקים הראשונים בהם הוא סיים משחקים עם אחוזים מחפירים.

סימן נוסף הוא ניצני חיים של דרק פייבורס ואלק בורקס. שניהם נותנים עונה משופרת ביחס לעבר. אלק שותף השנה ב- 36 משחקים (שני לאינגלס) בהם הוא תורם 9.6 נקודות ומעל 3 ריבאונדים. בחלק מהמשחקים הוא מוביל את התרומה מהספסל. פייבורס התחיל מהוסס את העונה אבל, בכל פעם שגובר נעדר הוא מראה משחק משופר ביחס למה שאנו רגילים לקבל ממנו. פרט לסטטיסטיקה היבשה, נראה שהוא שינה משהו באופי המשחק שלו ובמקום מהלכים שמסתיימים בזריקה לסל הוא מסיים מהלכי פוסט רבים יותר בהטבעה.

לצערי, אין לי מסקנת ביניים ואפילו לא קריאת כיוון או יעדים ברורים להמשך. הקבוצה ממוקמת במקום העשירי בלי יכולת לאיים על הצמרת ועם סיכוי קטן להשתחל לפליאוף, ומצד שני הסגל שלה לא מספיק רע בשביל לפזול לתחתית… יש למישהו עצה?